Archive for : מרץ, 2015

post image

הסיפור של מ' ב-5 פרקים. פרק רביעי

25.2.2015 יום רביעי
שוב הבוקר שאחרי..

אתמול קרה לי נס.. נשארתי בהכרה כשלמעשה איבדתי פוקוס כמעט לחלוטין ולמה אני אומרת כמעט..כי זה הנס, אילו הייתי מפסיקה להתרכז בנשימות הייתי פשוט מאבדת את ההכרה!

וחשוב לי להיות בנוכחות מוחלטת! ראשית מפאת היותי קונטרול פריק, אני פשוט חייבת שליטה, תחת שליטה אני "מפקחת" ש הכל קורה במדויק ומתפקד בזמן הנכון.. בטח ובטח שכשאני תחת השפעת החיסון!!! שם אני הכי רוצה נוכחות, לכוון את החיסון לרפא אותי הכי מדויק שאפשר.

השמאן שאל אותי לפני שבוע כשניגב ממני את 5 הנקודות:"אם תרצי, בשבוע הבא את יכולה לקבל שבע.. את תחליטי!

כל השבוע פשפשתי במחשבות ובזיכרונות מהחיסונים הקודמים וממה שקראתי באינטרנט והסרטונים שראיתי ביוטיוב.. בדקתי באינטרנט גם את משמעות המספרים שש ושבע, עשיתי תחקירון קטן אך מקיף אבל זה היה בראש. חשבתי לעצמי "וואוו שבע זה המון וככה הוא משחרר לי את זכות הבחירה הרגשתי כוכבת :)

אבל זו אינה  עבודה דרך "שופוני" ואין לי מה לנפנף בכמות, מדובר בריפוי שלי והייתי מוכרחה להתרכז בעיקר לא בתפל אך בכל זאת  כוכבת.. אתם יודעים איזה זריקת מרץ זה לאגו..גם שבע זה אחד המספרים האהובים עלי, מספר גבוה, מספר רוחני מיסטי מה גם שעל העור שלי ליד השורה של ה5 נקודות יבוא טוב שבע.. 6 במקביל ועוד אחד מתחת ל5 – שיהיה מאוזן, חשבתי על הכל! אבל באינטואיציה כבר  ידעתי :)

ידעתי שבתהליך הזה שאין קיצורי דרך.

אתמול קיבלתי עלי 6 נקודות חיסון.

זה היה הסאשן ה4 והאחרון לסיבוב כאשר בימים הקרובים מחכה לי סאשן עם הסבתא לקלואוג'ר.

כבר בנקודה השלישית הרגשתי את זה עולה ומרחיב לי את הראש מנפח לי את הצוואר והשפתיים הרגשתי איך מתכווצות לי העיניים במהירות והנשימה הופכת כבדה ומאומצת יותר ומיד אחרי הבכי.. איזה בכי מוזר זה.. לא זכור לי שחברתי ר' שעברה איתי את הטקס פעמיים קיבלה פרץ בכי.. הייתי פעם נוכחת בטקס של 6 אנשים שאף אחד מהם לא פרץ בבכי ואני לא מבינה מה הקטע.. הבכי מסאשן לסאשן נהיה פחות "סמיך" מרגיש לי תמיד כאילו אני בוכה על מישהו שמת, מיד אחרי הבכי שמתי לב לדופק המהיר.. פחדתי שאני הולכת לקבל שבץ מרוב מהירות ושמתי לב שכפות הידיים שלי קיבלו נימול חזזזק חיכיתי להקיא כדי שיעבור קצת או לפחות ללכת לשרותים להתרוקן שיעבור אבל זה היה חזק אתמול ונשאר הרבה יותר זמן.. פתאום הבנתי שכדאי שאלך להתרוקן.. אחרי 5-6 צעדים קיבלתי סחרחורת קשה וכמעט נפלתי, מזל שהייתי ליד המיטה אז יכולתי ליפול עליה.. אבל הייתי חייבת להתרוקן.. הראייה שלי התשתשה לחלוטין לא ראיתי כלום פרט לעננות אפרפרה כמעט התעלפתי גם בזמן ההתרוקנות.. אבל סירבתי להתעלף ונשמתי כדי "להסדיר נשימה".

הפעם לא היו בחילות בכלל, הייתה רק תחושת איבוד שליטה כאילו משהו השתלט על הגוף שלי ואיננו עוד בידיי ואני נלחמת עליו בכל הכוח להשאירו אצלי, אפילו נדמה לי שמלמלתי:אמא אמא.. יצאתי מספר פעמים מהשרותים אבל כל 2 צעדים הייתי בטוחה שאני מתעלפת אז לא הגעתי לסלון אפילו, פשוט נמרחתי על המיטה והייתי כל כך עייפה ומותשת כל פעם שהייתי בטוחה ש..הנה זה נגמר, הייתי צריכה לחזור להתרוקן ושוב הרגשת העילפון הזו שליוותה אותי בדרך ובחזרה.. באיזה שהוא שלב אמרתי באירוניה לשמאן זהו דייייי לא עוד קמבואים – נרפאתי! באחת הפעמים שנמרחתי במיטה הרגשתי את הראש שלי מתקרר ושיוצא לי רוח קרירה מהאוזניים – בפירוש אני יכולה לומר שיצא לי מהאוזניים – תרתי משמע!

עברתי כבר לא מעט טקסי קמבו ואני מוכרחה לציין שלמספר הנקודות יש השפעה שונה לחלוטין.

יום אחרי הטקס בשבוע שעבר שהיה מאד קשה מבחינת בחילות קרה לי דימום, דימום כמו מחזור רק שזה לא הגיוני כי בשבוע שלפני בדיוק סיימתי מחזור, הצבע של הדימום הזה היה אדום זרחני והוא היה מלווה בכאבים לא כואבים של הבטן התחתונה (אזור הרחם וזה)אני יודעת שכתבתי כאבים לא כואבים אבל זה משהו שרק אשה יכולה להבין. יש לי תחושה שהקמבו של שבוע שעבר ניקה ממני ציסטה ו2 מיומות שהתגלו אצלי באולטרסאונד לפני כמה חודשים..

אבל את זה אוכל לדעת רק בבדיקה חוזרת שכמובן אעשה בקרוב.

אחרי הקמבו נכנסתי להתקלח במים חמים כדי להעצים את תחושת הנקיון וכשיצאתי טרפתי 2 מנות של אורז עם ירקות בערך 20ד' אחרי כבר נחרתי..

הבוקר קמתי כמו אחרי ריצת מרתון, כל השרירים תפוסים לי ובכלל כל הגוף כואב.

*****************

2.3.2015 יום שני

3 ימים אחרי הסאשן עדיין כאב  מאד כאילו הפעם הסאשן עשה ריגרסיה :( את הקלואוג'ר עם הסבתא החלטתי לא לעשות, הבטן אומרת אומרת להשאר עם הקמבו, להיצמד אליו פעם בשבוע עד שלא אוכל יותר, כן! על אף הריגרסיה! ומדובר בכאבים מאד חזקים, למשל אתמול (כמעט שבוע אחרי) בלילה התעוררתי מתוך כאב חד בכתף שמאל ששיתק אותי ושהשבית אותי לחצי לילה, כבר שבוע ששתי הברכיים שלי כואבות מאד וחלשות וממש כואב לי להתרומם מהכסא גם מרפק יד ימיני כואב.. המחזור שלי מאחר שזה ממש לא מתאים לו הוא לימד את השווצרים דיוק מהו! ממש ריגרסיה!

לעומת זאת 3 ימים אחרי הסאשן עשיתי אולטרסאונד אצל הרופא נשים-אין ציסטה! ואחת המיומות דיממה לתוך עצמה כאילו מודיעה SOON אני מתכווצת (זהו דרכן של מיומות\שרירנים הן לא נעלמות הן מדממות לתוך עצמן וככה הולכות וקטנות..אבל זה קורה רק כאשר האישה הפסיקה לקבל מחזור בגיל שיש לי עוד ים זמן להגיע אליו). ושמתי גם לב שהדימום הזרחני נגמר לאלתר!

למזלי בכל הריגרסיה הזו כפות הרגליים שלי לא בגדו בי, כאילו הן אלו הראשונות שנירפאו והן ממשיכות בריפוי (ברוך השם ישתבח שמו תודה ואמן שזה אכן הכיוון עם דמעות של תקווה בעיניים: אמן אמן אמן)לפחות זה,

אני מניחה שזוהי אינה ריגרסיה אלא חלק מהטיפול.. החיסון עובד! ואם זה מה שיוצא ממני אז קדימה שיצא כי כניראה זה יוצא לעד!

צלצלתי לשאמן בכדי להתייעץ  איתו על פשר המצב ולהודיע גם שאני מוותרת על הסבתא, אמרתי לו מצידי עוד סאשן קמבו רק לא סבתא-היא לא "קוראת" לי…הצפרדע כן! רוצים לשמוע כמה היא קוראת לי…

מה הסבירות שזה יקרה:

לפני חודש באה לגור מעלי שכנה חדשה, ז' שמה!

כששוחחתי עם השאמן על הכאבים ועל זה שאני ממש שוקלת חיסון כקלואוג'ר ולא סבתא.. הוא אמר לי שצלצלה אליו איזו בחורה  והזמינה ממנו חיסון ונתנה את הכתובת שלי… חברים יקרים היא גרה מעל הראש שלי! היא לא הגיעה דרכי! אין לה מושג שאני מקבלת חיסון קמבו, אין לי שמץ איך היא הגיעה דווקא לשמאן הזה..

אבל אני יודעת דבר אחד בברור!

שכשהאדמה והשמיים ומה שבאמצע מכוונים את כל העולם בכזה דיוק עד לפתח הדלת שלי – אז נותר לי להוריד ראש בכניעה ולזרום! אני מודה לאל שהוא לא עוזב אותי לרגע ומדבר אלי בכל המובנים ואני מחדש ממשיכה לבחור בהמשך טיפול עם הצפרדע! היא ללא ספק דופקת לי בדלת :)

פתוווואאאאאח!

הסיפור של מ' ב-5 פרקים. פרק שלישי

יום רביעי 18 פברואר 2015
עוד בוקר שאחרי..

הפעם 5 את יודעת.. מוכנה? אמר השמאן..
מזה מוכנה.. נולדתי מוכנה!

על אף שהתרגלתי ותחושת הפניקה מהטקס כבר לא אופפת אותי אני מוכרחה לציין שהמעמד חזק, מכובד ועוצמתי ביותר בכל פעם, אם לא יותר!
אתמול הגעתי לטקס טרודה באנרגיה של כמה ימים מאבק וחשבון נפש עם עצמי.
אני לא יודעת אם השמאן הרגיש את זה כשהוא נכנס אבל בוודאות רוח הצפרדע הרגישה!
הוא שלף נוצה ענקית של עוף דורס.. נוצה יפיפייה מנומרת..
הסתכלתי עליה, ליטפתי אותה ונזכרתי שכילדה היה לי סיוט שחזר כל לילה על נמר שאורב לי בכניסה לבניין בו גרנו ולא נותן לי לעלות הביתה..הייתי מ ב ו ע ת ת מפחד אבל אני חושבת שבסופו של החלום הייתי "שמה טיל" הביתה במדרגות מהר מהר לפני שהוא יקפוץ עלי..אבל לא באמת זוכרת..
הטקס התחיל.. שמתי לב שכל טקס וטקס היה שונה טכנית. אם במקום הישיבה אם במלל המנטרה אם בכמות האוכל או יותר נכון זמן הצום לפני אם במצב הרוח, מזג האוויר, מס' נקודות הצריבה, הסדר שלהן, המיקום ואפילו הסטייל.. אפילו השמאן שינה מעט את סדר הילכתו של הטקס.. כל טקס משהו אחר כאילו אם לקרוא את ההתנהלות לפני, אז אפשר כבר לדעת לאן זה יוביל.
מאחר והורגלתי שתוך רבע שעה 20ד' זה נגמר הדלקתי את הגז לחמם את המרק..מתה מרעב!
אתמול היה חזק כמו בטקס הראשון הרגשתי שזה ארוך יותר..לא הפסקתי למלמל די..די ולרצות שיגמר כבר.
כמו בטקס הראשון, גם אז בדיוק הייתי בימים של חשבון נפש, מעניין אם זה מה שהקשה עלי כל כך.
הפעם נבחרה זרוע ימיני לקחת עליה את 5נקודות הקמבו. אמא"לה חמש!!!!! חמסה חמסה!
כבר אחרי מריחת נקודה מס'3 הרגשתי את זה פועל.. הפעם זה התקיף לאט, אבל נשאר זמן רב יותר.
הרגשתי איך הגוף שלי מתעמעם כאילו איננו (מצחיק, כי תאכלס-פשוט לא הרגשתי ת'גוף..כלום! שום כאב, כאילו נעלמתי) ממצב של רועדת מקור ודורשת מזגן למצב של "שמישהו יכבה תמזגן עכשיו אני בוערת מבפנים על 200 מעלות" כולל אקט של להוריד גרביים וקפוצון על אף שהפעם, לא רציתי להשאר יחפה כאילו הגוף זכר שלפני דקה היה לו קר. זה לא היה חום של להזיע זה היה יותר כמו חום של…כמו שנשים בגיל הנכון מתארות לנו גלי חום, מבפנים עולה ויורד ומסתובב לי בגוף בראש בכפות הידיים..אויי כמה שאני הרגשתי את זה עובד על כפות הידיים ומניע שם – השד יודע מה אבל זה זז!
זה קטע, אבל כל פעם לפני טקס אני מכינה את עצמי למה שיבוא לפי הטקס הקודם, אני אסביר:   Untitled-3
אם בקודם, שניה אחרי שזה התחיל הייתי חייבת לרוץ לשרותים ובכלל לא הקאתי, אז אני מתכוננת לזה וזה בכלל לא משנה שברווווור לי שכל פעם זה יעבוד וינוע אחרת :)
הפעם זה היה חזק מכל הפעמים לקח זמן עד שהקאתי ולא הבנתי למה זה לא יוצא למה אין לי בערה בבטן ורק רציתי שיצא.. זה העיף אותי מבפנים, "טלטל" כמו שהשמאן אומר!
פתאום ראיתי אור גדול מכיוון הגז במטבח והיה רעש מוזר.. שניה לפני שנגמר הגז הלהבה האירה בגדול ונעלמה..בדרך כלל זה הפוך, היא דועכת ודועכת עד שנעלמת ודי.
ואז פתאום, אחרי די הרבה זמן סוף סוף באה הישועה והקאתי והקאתי והקאתי ורעדתי מצומררת תוך כדי כאילו אני מקיאה משהו שמזיז אותי ככה לא רצוני על אף שהבחילה הייתה קשה אתמול הרגשתי הכי "נקיה" מבחינת ההקאות מכל הטקסים עד כה.. וחשבתי שזהו.. אבל הבחילה לא עזבה היא נשארה חזקה ופתאום הרגשתי שאני חייבת לשרותים אני מוכרחה להוציא עוד..הכל הסתחרר סביבי כשקמתי גם אחרי שהתרוקנתי וחזרתי הייתי מסוחררת והבחילה לא עזבה..לא הבנתי.. למה? ממה אני כל כך נגעלת? רצו לי תמונות בראש של רגעים מהימים האחרונים רגעים שמלווים את המאבק ואת חשבון הנפש שלי.. והם נראו לי עמומים.. משהו בי אמר לי להפסיק לחשוב ולהיות נוכחת כדי שהקמבו יעשה את המרב אבל משהו אחר אמר לי ברוגע:"זה מה שקורה, זה העכשיו, זאת החוויה, אין מקרה.. תהיי בשקט ותסתכלי בתמונות שרצות לך בראש – הכל!!! רק לא מאבקים בראש פה באמצע הטקס באמצע התחושות האלה באמצע מחול השדים הזה"
כשחזרתי הרגשתי שיש לי עוד להוציא ושזה אפילו לא יוצא מהגרון זה יצא מבפנים זה יצא מר וחמוץ וירקרק וטוב שזה יצא כי אחר כך סוף סוף הרגשתי שאני יכולה לשכב לנוח.
השמאן ניקה מהנקודות את החומר ואמר שאני גיבורה.. והציע שזה בסדר שבשבוע הבא בחיסון האחרון אקבל 7 נקודות..נתון לשיקול דעתי.. אני שממש לא כהרגלי, נבהלתי מההצעה ואמרתי שממש לא חייבים ובלה בלה.. ובן זוגי זרק באוויר שבטוח היא תרצה כי 7 זה מספר חזק מאד ואהוב עליה כל כך.
שאלתי אותו אם "מטלטל זה בהכרח עובד חזק יותר?!" ומהתשובה שקיבלתי הבנתי שתמיד תמיד:מה שיהיה הוא שיהיה :)
מעניין.. תמיד זה מלווה בספק שאולי זה בכלל לא עושה כלום ורק בתווך ארוך אני ידע ובלה בלה בלה..
תאכלס! זה עובד! אני לא צולעת מאז הקמבו הראשון אני פחות עייפה כרונית ומרגישה שהדם מגיע לכל רמ"ח אבריי והבוקר..הו הו הו הבוקר!! הבוקר קרה משהו חזק ומשמח ביותר!!!
מעל שנה שאני לא מצליחה להתמתח בבוקר.. כן כן מה ששמעתם!
נכון כשמתעוררים יש לגוף אינסטינקט ספונטני כזה להימתח בפיהוק כאילו הוא מודיע לשמיכה עופי מעלי אני נותן פה סאשן של התעוררות.. אז כבר שנה שאני לא מצליחה למתוח ידיים. כל הגוף נמתח אבל כשזה מגיע למפרק כפות ידיי אני מקבלת כאפה כמו מכת חשמל חדה וכואבת, זה כאבים שאין לתאר אותם – דמיינו שיש לכם שבר במפרק ומישהו נותן לכן זבנג אבל אתם רואים אותו בא, לא מפתיע יענו יש נוכחות מלאה לכאב חד כאילו מישהו עם סכין בשר גדולה שם את הקצה החד של הסדין על מפרק היד שלכם ובבום אחד מוריד וחוצב איתה את דרכו פנימה…בעצם בלי "חוצב דרכו" – רק פנימה! זה כאבים שלא יתוארו! וההרגשה חרא! כאילו איזה באסה זה שמשהו תוקע את ההתמתחות בבוקר כי זה מממזזזה פנאן להרביץ מתיחות על הבוקר.
עכשיו הקטע הוא שכבר למעלה משנה שזה ככה, אבל הגוף כשהוא מתעורר ורוצה להחזיר את הנשמה לתוכו הוא לא מתעסק עכשיו בקטנות, זיכרון הכאבים של אתמול לא מעניין אותו – הוא ספונטני! מתעורר בהתמתחות! ככה הוא כנראה מפנה מקום לנשמה לחזור ולהיכנס פנימה ומפהק יענו כדי להודיע לגוף:"זהו אני פה בפנים את רואה?! – וכאילו כדי להוכיח את זה אז מרביצים פיהוק מהנשמה"
הבוקר התעוררתי התמתחתי ו.. התמתחתי עוד… עד קצות האצבעות.. של שתי כפות ידיי.. ועוד ועוד.. האמת מרוב התלהבות כמעט יצאה לי היד מהמקום:) סוף סוף! נמתחתי בפנאאאן עד הסוף – אין לתאר איזה שחרור.. יותר משנה שלא חוויתי כזה שחרור על הסובוח, אני מבסוטה עד הגג של עזריאלי..
החום בכפות הידיים שלי ירד, לא יודעת כמה ירד לא יודעת לכמה זמן ירד, אבל ירד!
עכשיו אני אסיים לכתוב ויחזור מחר ואם זה תקף גם למחר אז אני מוציאה לאור את פרק3 :)
19.2.2015
בוקר טוב! בוקר של ריפוי! בוקר שועלי! בוקר שתענוג להתעורר ולהתמתח:)
בא לי לצאת החוצה ולצעוק כולם ידיים למעלה ועכשיו למתוחחחחחח!!!
***היום אני כבר יודעת שנמר בחלומות מסמל פחד, אני אמנם לא זוכרת בברור את הסוף אבל אני לא אתפלא אם מה שאני חושבת שהיה הסוף ש"שמתי טיל" הביתה וזה וזה.. זהו הסוף המקורי – כל כך אופייני לי להאמין שעל אף הפחד המבעית אני ילך עם האמונה שלי שגם על נמרים אפשר להתגבר..
צריך רק להאמין!
קורים ניסים-תביעו משאלות!

הסיפור של מ' ב-5 פרקים. פרק שני

יום רביעי ה2.11.2015
יומיים אחרי..

חשבתי שזה צפוף מידי, רק לפני רגע בחמישי האחרון רעדתי והזעתי בכל הגוף, אפילו לא עבר שבוע..ואני גם ביום הכי קשה של המחזור.. ותרוצים מפה עד האמזונס למה כדאי לדחות בכמה ימים..

אבל החיים חזקים מאיתנו וקורים מדויק בול בזמן הנכון!

לפני כמה ימים  ר' חברה שלי הודיעה שהיא מגיעה ביום שני:) ככתוב בפרק ה1 ר' הייתה שם בחיסון הראשון בנובמבר.. היא "הותקפה" ראשונה ע"י השדים.. אז, היא לא פחדה בכלל, היא עברה מס' סאשנים של אייוואסקה בדרוממריקה והיא הרגישה:"BEEN THER DON THAT" אז היא היתה שוות נפש סופר COOL הכי נינוחה שיש.. כשהשמאן סיים למרוח עליה את הקמבו היא הלכה בנונשלנט לאח הבוערת שבסלון שלה נעמדה שם ופלירטטה עם הידיים בכיוון האש מתחממת להנאתה ואמרה:"וואוווווו זה מתקיף הה"

היא לא הבינה מאיפה זה בא לה!  ואני, שמהבוקר הייתי בפניקה היסטרית לחוצה ולא רגועה, עמדתי לידו בעת שמרח על הנקודות שלי את הקמבו באותן שניות שמעתי אותו אומר לה בשקט מלא ביטחון:"כן..תשבי תשבי"

היא התיישבה והחלה מקיאה את אמאמאמא של נשמתה.

הפעם ר' לא היתה כזו רגועה.. כמו החלפנו תפקידים.. אני הייתי "כרגיל" והיא היתה לחוצה מאד.

אני על כיבה ריקה, מ13:00 בצהריים רק מים.

כולי מכוונת מטרה לרפא לרפא לרפא כולי סקרנית מלאת ציפיות שיקרו עוד ניסים כולי עסוקה במה אני יאכל אחרי והנה זה עומד להתחיל..

קודם כל הריח הזה של חתיחת העץ שהתחלתי לאהוב כל כך..הוא מדליק אותה ומעלה עשן מנקה אותי מהאנרגיה ואז עובר נשמה נשמה בחדר ובסוף מנקה גם את עצמו..

בשלב הזה אני מתכנסת פנימה מעט מפחדת לא מורידה עיניים מהנרות שעל השולחן.. מקווה שהאור ידריך אותי לקבל את הקמבו למקום הנכון ושינקה את מה שיש עוד לנקות שירפא אותי..אמן!

הוא צורב בזרוע השמאלית שלי 4 נקודות ומורח שם את החיסון.. אני נושמת ומצפה..

בערך שניה אחרי שהוא מרח הרגשתי בערה בבטן כאילו מישהו הדליק את השמש בתוך הבטן שלי וסיבב מהר מהר וזה בער ובער והבנתי בשניות שבקרוב אני יבלה בשרותים אבל פחדתי לקום וללכת שאם בדרך יהיה לי להקיא וזה יהיה בלתי נשלט..אז המשכתי לשבת..ונשמתי..וחיכיתי..חיכיתי לקיא חיכיתי לבכי..חיכיתי ובער לי בבטן והסתחררתי מדופק מהיר ובערה בבטן ודם שזורם במהירות האור בעורקים שלי..ובעודי ממתינה קמתי מלאת ביטחון לבד על כפות רגליים יחפות ופשוט הלכתי לשרותים להוציא את מה שבוער לי בבטן..

חזרתי לסלון ישבתי במקום שלי והמשכתי לחכות לקיא..הוא לא בא הוא אפילו לא איים לצאת כלום.. מה? יכול להיות שאין לי מה להקיא??? מבחינתי להקיא זה לשחרר את כל מה שקשור ברוע: דפוסים ישנים, מחשבות שחורות מאמללות "שאני מתעקשת לחשוב", הרס עצמי, חוסר יכולת לסלוח לעצמי על "מה שהיה" בכל מיני נקודות משמעותיות בחיים שלי, ארס כלפי הזולת בין אם קרובים או רחוקים, ביקורת עצמית נוקשה וחריפה,  קנאה, צרות עין, קללות.. אני יודעת שזה נשמע שאני מחמירה עם עצמי ושאני קצת נסחפת אבל אם תשאלו אותי – אלו הסיבות לכל המחלות האוטו-אימוניות!!! (מחלות שהגוף מתקיף את עצמו) אלו ב-ד-י-ו-ק הסיבות!

כל הרוע הזה מעכר ומנקר ואוכל את הגוף ומתקיף את עצמו כל השנאה העצמית הזו מבעבעת בפנים וזורמת בעורקים וזה נורא וכמו כל תא ביקום הוא מעצים ומגדל את עצמו ונהיה קהילת תאים של רוע שמתיישבת לאנשים על איבר מסויים בגוף איש איש והשיעור שלו בחיים יש אנשים עם סרטן ויש אנשים עם טרשת ויש מיה, שבימים אלו.. ברגעים אלו ממש מרפאה את עצמה מדלקת פרקים ראומטיד ארטריטיס!

אחרי למעלה מ12 שנים אני מרגישה מוכנה! והחלק הראשון במוכנות הזו זה להקיא את הרוע להקיא את ההרס העצמי הזה מתוכי שאכל לי את הגוף.. חשבתי שאני חזקה וששום דבר וכלום לא יכול נגדי, מי היה מאמין שהגוף שלי בכבודו ובעצמו יקום עלי ויבגוד בי?!..ככה חשבתי כל השנים.

היום אני מבינה שזוהי מחשבה שגויה זוהי מחשבה של קורבן.. של "עשו לי שתו לי אכלו לי" ושאין כלום ושום דבר בונה ומרפא במחשבה כזו, לצערי הייתי מוכרחה לעבור שנים של תחושה שאני נפלתי קורבן אבל לשמחתי היום אני מבינה
שאני מעל זה, אני (מה שלא יהיה ה"אני" הזה) הרבה יותר גבוהה מתחלואי הגוף ושאני יכולה לבחור מההיצע של היוניברס הזה את כל העולה על רוחי.. למה לבחור בארס אם אפשר לבחור באהבה :)

טוב זה לא שזרקתי עכשיו את האבנים הטובות שלי ורצתי להתנזר בהימלאיה.. יש לי עו קצת עבודה לעשות לפני זה :)

אבל צריך להתחיל מאיפה שהוא ויש הרבה חרא לשחרר וכאן נכנסת העבודה שלי עם הקמבו.

חיסון הקמבו מנקה את כל הפחד והשדים הוא מגיע למקומות בגוף ובנפש שצריך לטהר ולצחצח, הנקיון הזה לא פשוט בכלל הוא מלווה בהרבה מיצי גוף ותחושת בחילה והתנהלות פיזית מאד עוצמתית – לא פשוט בכלל!

אבל עושה את העבודה ב20 דקות! כמו קסם! נס! אני מרגישה שהוא מנקה אותי ברמה כזו שבקרוב אני יהיה כל כך טהורה שאוכל לחדש לעצמי את הדי אן איי והזיכרונות!

שלא לדבר על השיער היפה שזה עושה לי..בשניות השיער שלי מקבל נפח מגניב כזה ונראה מבריק ומסודר יפה יפה :) אבל זה בקטנה, זה ניקה ממני את הרוע הזה שהסתובב לי בראש ממצב צבירה של 3000קג בשעה של מחשבות שליליות למצב של אני רואה את המחשבה הלא טובה אבל מתפקסת במיידי באור.

גם אם הייתי עושה שנה מדיטציה רצוף לא הייתי מצליחה לנקות ממני את השליליות הזו כל כך מהר!

אחרי כל חיסון הרגשתי פיזית יותר קלילה ושהראש בהיר מחשבה צלול יותר.

אני מבינה היום איך הקמבו עובד:

יש שלבים ורבדים שצריכים לעבור ניקוי, מכאבי הגוף האחרונים של הימים האלו  ועד ראשון הכאבים מלפני שנים בין לבין בו זמנית זה מטהר את הנפש מההרס העצמי וזה עובד ביחד בסנכרון מושלם עד שזה יעבור לגמרי, שמתי לב שאני מאד רעבה אחרי כל סאשן ושאני חולמת חלומות חזקים עם מסרים שקשורים ביומיום שלי.. למחרת הקמבו התעוררתי והשיר עוד זמזם לי בראש..דר' דר'-לימפייה לימפייה-קמבו קמבו..

בסאשן האחרון הרגשתי באמצע הסאשן כאבים ביד ימיני במקומות שנפוח לי מאד, על אף המשכתי לנשום וגם עשיתי תנועות של נקיון כדי לעזור לכאב לצאת.. יוצאים ממני כאבים מוזרים בימים האחרונים כאילו רוח הצפרדע עדיין זורמת לי בדם ועושה עבודה מבפנים ומנקה עוד ועוד..

בסך כל ההתקדמות עד לפני שבוע הייתי צולעת על בסיס קבוע ואינני עוד.

עדיין יש לי כאבים בכפות הרגליים אבל אני מצליחה לעמוד וללכת בלי שזה יקח כמה דקות להתרגל לעמידה ורק אז לצעוד, עכשיו אני מקווה שזה יתחיל לעבוד על הדפורמציה בכפות הידיים, לשם זה טרם הגיע ממש והידיים שלי מאד
רגישות בעיקר מפרק כף יד שמאל שמכה הכי קטנה יכולה לשתק אותי מכאבים שלא לדבר על הנפיחות והעיוות, ממש בא לי שהם יפסיקו להתעקם, במקור יש לי כפות ידיים יפות יפות!

צריך להבין שכל הרומן שלי עם הקמבו התחיל ב"צירוף מקרים" ושמנסיון החיים שלי כל מה (ומי) שהגיע אלי ב"מקרה" שינה לי את החיים ותמיד לטובה לריפוי ולאהבה:)

הראומטולוג המומחה במחלקה למחלות האוטואימוניות בבית החולים שיבא אומר:"זה תורשתי ואין לזה תרופה רק MIX של תרופות (כימותרפיות או זריקות ביולוגיות) שאולי אולי יעקבו את ההתפתחות".

כשסיפרתי לו שהפסקתי לעשן והפכתי טבעונית וצמצמתי סוכרים וגלוטן הוא נפנף יד באוויר ואמר שזה ממש לא רלוונטי למה שיש לי..ניסיתי מכיוון אחר:"תשמע דר' עשיתי פעמיים צום שארך 7 ימים בו שתיתי רק מים עם לימון ומעט מייפל..7 ימים כל פעם אתה קולט דר'?…כלום…

הדר' (המומחה:) המשיך להביט במבט של 'רושם את הדברים הכי חשובים בעולם' במסך המחשב והמשיך להקליד את התאריך ומרשם התרופות ועוד עובדות חסרות טעם..

נו באמת!  שנת 2015 – שהחיינו וקיימנו בהגיענו לזמן הזה וזה מה שיש לך להגיד לי :)

 

post image

הסיפור של מ' ב-5 פרקים. פרק ראשון

אני תמיד קוראת על ניסים ותופעות מיוחדות אחרי שהם קורים והפעם חשבתי שאני רוצה לעבור את זה ביחד אתכם וזה לא סתם..זה כי אני מאמינה בכל רמ"ח אבריי בכל נשמתי ורוחי שהקמבו מרפא אותי ובמהירות שרק ניסים יכולים לעשות, כמובן שצריך תעצומות נפש ורצון ולהתעלות מעל הכאב הפיזי וזה וזה ובלה בלה בלה אבל..בעצם עזבו, שמעו סיפור..

תחילת נובמבר 2014
הפעם הראשונה..

אני מורידה עיניים לכתף שמאל שלי, יש עליה 3 נקודות קטנות שזה הרגע נצרבו.. בעוד שניות השמאן ימרח שם את הקמבו ואז זה יתחיל..

ככה זה נראה

תוך 10 שניות הדופק שלי עלה ל300קמ"ש הרגשתי איך אני מתנפחת בעיקר בפנים כולל צוואר ולכן היה מעט קשה לנשום, הרגשתי את הדם שלי כמ על ספידים כאילו בצינור של כבאים שפתוח על הזרם הכי חזק, פתאום יצא ממני פרץ של בכי היסטרי שרק האל יודע מאיפה הוא בא, זה היה קצר זה ארך רק 3-5 דקות אבל אינטנסיבי ומרוכז כאילו בכיתי שבועיים רצוף.. מוזר.. פתאום התחילה לבעור לי הבטן יותר ויותר הרגשתי כאילו אני תחת השפעה של שדים שמשתלטים עלי ,ממש ככה ,כאילו מישהו שחרר את הג'יני ולא הצלחתי להבין אם זה השדים שיוצאים ממני או אם הם משתלטים עלי ומה עובר עלי והיה נדמה לי שעוד רגע אני מתה כשהדבר היחיד שהחזיק אותי זה שקראתי באינטרנט שזה נמשך לא יותר מ20 דקות..מעניין שגם ברגעים האלו הנוכחות היתה ערנית לחלוטין אבל עדיין כל מה שחשבתי עליו היה:שאלוהים יעזור ושיגמר כבר..

ואז..וואיי וואיי וואיי אז באה לי בחילה נוראית שעשו השדים בבטן שלי..והוציאה ממני את השדים עצמם הקאתי והקאתי ואז גם הלכתי לשרותים וזה היה מתיש..הם יצאו לי גם מהאוזניים היו לי צלילים באוזניים מוזרים כאילו גם שם קורה משהו..הרגשתי כאילו אני מקיאה משהו ישן כאילו אני מקיאה את המחשבות הרעות וההרס העצמי iאת כל הרוע ומוציאה מתוכי חתיכות עתיקות ומעבשות ,על אף שהרגשתי שלא יצא הכל ….ואחר כך כשכבר נגמר רציתי להקיא עוד ,רציתי להשתחרר עוד ,שילכו כל השדים לא רק חלק..אבל מסתבר שלוקח זמן לרצות לשחרר…

כשהבטתי במראה גיליתי שהפרצוף שלי נפוח, בעיקר השפתיים.. כשחזרתי לסלון גיליתי שחברתי ר' גם היא מנופחת אף יותר ממני היא נראתה כאילו השתלתה עליה צפרדע וכיווצה לה את העיניים עד כדיי פס דקיק והלחיים שלה התנפחו כל כך (חחח) אצלי זה היה חינני (עלק) ועשה לי שפתיים של גיל ריבה וזה היה ממש חמוד אבל עבר כבר בבוקר שאחרי, אצלה זה נשאר כמה ימים ורק אז עבר..

 

6 פברואר 2015

הבוקר שאחרי החיסון הוא לא סתם בוקר, כי תמיד יש ציפייה לברר עם הגוף איך זה השפיע..

וגם הפעם לא התבדיתי! קרה לי משהו טוב..עוד כמה שדים עזבו להם..אני מרגישה את זה פיזית…

עד אתמול בבוקר לא הצלחתי לעמוד על הרגליים מרוב בצקות ונפיחות.. מרוב דפורמציה קשה בשלד כפות הרגליים כאשר ניתוח אחד ליישור האצבעות כבר מאחורי וזה כלל 4 ברזלים שהיו תקועים לי מקצות האצבעות ועד לשליש מרכז הכף לכיוון הרגל..טוב עזבו פרטים.

הבוקר התעוררתי יצאתי מהשמיכה..הנחתי כפות רגליים על הרצפה נעמדתי רגיל ויצאתי לדרכי להתחיל את היום..

זה עמעם את הכאב מסף כאב של 200 ל1.

צריך להבין שכאבים של דלקת פרקים ראומטיד ארטריטיס זה אף פעם לא בתוך הסקלה לכן תמיד צחקקתי ביני לביני כשהרופא שלי שאל אוקיי מ' (תוך כדי שהוא מצייר על הנייר קו שמשמאלו הוא רושם 1 ולימינו 2..אני תמיד עניתי מאה.. והוא היה מסמן 10 אבל לא דר',זה ממש לא 10! זה מאה!! אמן סלע שזה היה 10 כשזה היה 10 לא באתי אלייך…לפני 12 שנים כשזה היה 10 עזר לזה דיקור סיני תזונה שיקויי צמחים אבל בשנתיים האחרונות זה גדל וגדל וגדל לגודל מפלצתי שאין כמוהו..זה השתלט ומצץ כל חלקה חיונית שאב את כל הכוח הפיזי שלי שאיפה שהוא בפנים נמצא כל הזמן בהיכון לצאת החוצה אבל הגוף כל כך מותש מהכאבים וסחוט.. ורק בא לי לנוח שלא לדבר על לא לדרוך על הרגליים כי זה כל כך כואב שלא לדבר על לפתוח בקבוק או סתם להחזיק כוס..אין כוח.. אשכרה! אני, השועלית שקופצת ממטוסים מטיילת בעולם לבד רוכבת על אנפילדים בהודו מטפסת על הרים מושלגים כאילו אין מחר, אותה אני, לא מצליחה להרים כוס..

בכלל…מזה המחלה המעפנה הזו היא לא מתיישבת עלי טוב המחלה הזו, זה גם מחלה כזו שלא מתאימה לי מה לי ולמחלה המוזרה הזו..(בסדר בסדר הבנתי, שיעור בחיים שצריך לעבור)  ואני גם לא מאמינה בכדורים. מבחינתי הזבל הזה שהרופא רושם לי זה חרא שלבדו ממציא מחלות אחרות בגוף אז אחרי שנה הפסקתי לאלתר לקחת את הכדורים (הכימותרפיים) כי הם אפילו לא עשו את העבודה!

אבל הקמבו! וואווווווו! כבר בפעם הראשונה הם העלימו לחלוטין עד עצם היום הזה כאב פיזי כרוני קשה מאד של מכת וויפלאש מתאונה.. אני זוכרת בפרוש מה אמר הרופא במיון ששלח אותי הביתה:"מאחר ויש לך דלקת פרקים את חייבת להתייחס לכאבים שיופיעו עם הזמן ויש מצב שאצלך הם יהיו קשים יותר" והם היו אחד לאחד מה שהוא אמר שום תנוחה בעמידה ישיבה שכיבה לא עזרה..אבל יום אחרי החיסון הראשון פתאום שמתי לב שהם אינם עוד ושהצוואר שלי שנה וחצי אחרי שלא הביט ימינה או שמאלה פנה בנונשלנט ונתן ב360 מעלות כאילו אין מחר כמו גלולת קסם!

וזה לא בא ברגל חברים זה לא בא ברגל! בטח ובטח לא כשהיא כואבת ולא בא לה לעמוד:))kambo m1

וכך עברו הימים והזמן עשה את שלו והדלקת החמירה והחמירה וכלום לא עוזר היו ימים לאחרונה שפשוט לא יכולתי ללכת מעבר ל5-10 מטר אז פשוט לא יצאתי מהבית הרבה..וכשלא יוצאים מהבית אני לא צריכה להגיד לכם איזה בעסה זה מביא איתו..אז לא הסכמתי לעצמי להיכנס לדיכאון כי זה לא ממש יעזור אז במקום זה החליטותתי להיתפקס במה שאני כן מסוגלת לעשות: עשיתי פעמיים צום 7 ימים לניקוי רעלים.. הורדתי בשר עוף דגים ביצים וכל מוצרי החלב וסיגריות (ועוד:)) לצמיתות, המעטתי בסוכרים וגלוטן, ועדיין, כלום.. זה רק הרגיש לי כמו הכנה למשהו ולא כמו הדבר האמיתי ואז נזכרתי בחברתי הצפרדע.. נזכרתי מה אמר לי השמאן שנתן לי את החיסון הראשון.. הוא אמר שמכוון שזו מחלה מכובדת ולא שפעת חורף הוא ממליץ על 4 סאשנים 1 כל שבוע ואני לקחתי רק 1.. וזה באמת העביר לי כאבים קשים וזה.. אבל זה היה רק נקיון ראשוני..

וכך כמה חודשים אחרי.. בין לבין שאני מפלרטטת ברעיון של עוד 4 חיסונים היקום מודיע שהגיע הזמן בדמות קבוצה חדשה שנקראת קמבו :)) ואני כל כך אוהבת את השיחות האלו עם היקום אני חיה מזה זורמת מזה מתקיימת בזכות!!!

וכך מצאתי את עצמי אתמול מקבלת על עצמי שוב קמבו!

וואוו איך לא עשיתי את זה קודם.. טוב נו כל דבר בזמן שלו..אבל-אייייייייך לאאאא עשיתיייי את זהההה קודדדדדם????? וואוו כמה שזה עוצמתי.. וואוו וואוו וואוו!!!

הרגשתי כאילו השדים שלא הספיקו לצאת אז ונשארו בפנים הם רק מחכים לעזוב.. טוב גם אני הסכמתי לשחרר הה.. זה עבודת צוות אין מה לומר, תוך שניות מרגע קבלת החיסון הזעתי חצי ליטר של סחלה.. זה היה סשן מודע מלא בנוכחות של כל מי שנכח בחדר(4 עדים:השאמאן, הרוח של הצפרדע, בן זוגי ואנוכי) הפעם כבר ידעתי מה מצפה לי אבל זה היה עדיין מפחיד בכל זאת זה 20דקות של מחול שדים!

אבל הבוקר.. אחח הבוקר..היה שווה כל רגע ורגע!

הבוקר הכאבים ירדו ל-1.. בעצם לא ירדו..עזבו..אני מרגישה כאילו התפנה מקום בפנים זה לא שהתעוררתי הבוקר שחקנית כדורגל בדרך לאימון אבל הכאבים ברגליים התאיידו כמעט לחלוטין, חוסר הנוחות לחיות בתוך הגוף הזה התכווץ.. הנפיחות טרם ירדה לגמרי ואני יודעת שלפניי עוד מס' חיסונים אבל הרגליים שלי לא כואבות והידיים שלי גם על אף שעליהן זה השפיע ב…הממ.. איך לומר במעומעם.. משהו קרה לי אתמול משהו מאד עוצמתי..מישהו כיבה את האור לשדים שהתנחלו לי על המפרקים וכאילו אין להם מה לחפש בחושך אז הם יצאו ברובם בבת אחת ׁ(פחח מזה יצאו גירשתי את אימאימאמא שלהם) אתמול בערב בערך 10 שניות מרגע קבלת המגן דוד שלי(6 נקודות החיסון שלי, ה3 מהפעם הראשונה וה3 מאתמול עשו צורה של מגן דוד:) הם יצאו בזיעה הם יצאו מלמעלה ודפנטלי מלמטה הם יצאו שוב מהאוזניים ומכל נקבובית בגוף שלי הם יצאו ויצאו וברוך השם אני בבוקר שאחרי.. וואוו..

עכשיו אני מבינה את כל הזקנות המזרחיות שמקללות:"שייקחו אותך השדים"..

חברים וחברות! יש דבר כזה שדים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!