ddddd

הסיפור של מ' ב-5 פרקים. פרק רביעי

25.2.2015 יום רביעי
שוב הבוקר שאחרי..

אתמול קרה לי נס.. נשארתי בהכרה כשלמעשה איבדתי פוקוס כמעט לחלוטין ולמה אני אומרת כמעט..כי זה הנס, אילו הייתי מפסיקה להתרכז בנשימות הייתי פשוט מאבדת את ההכרה!

וחשוב לי להיות בנוכחות מוחלטת! ראשית מפאת היותי קונטרול פריק, אני פשוט חייבת שליטה, תחת שליטה אני "מפקחת" ש הכל קורה במדויק ומתפקד בזמן הנכון.. בטח ובטח שכשאני תחת השפעת החיסון!!! שם אני הכי רוצה נוכחות, לכוון את החיסון לרפא אותי הכי מדויק שאפשר.

השמאן שאל אותי לפני שבוע כשניגב ממני את 5 הנקודות:"אם תרצי, בשבוע הבא את יכולה לקבל שבע.. את תחליטי!

כל השבוע פשפשתי במחשבות ובזיכרונות מהחיסונים הקודמים וממה שקראתי באינטרנט והסרטונים שראיתי ביוטיוב.. בדקתי באינטרנט גם את משמעות המספרים שש ושבע, עשיתי תחקירון קטן אך מקיף אבל זה היה בראש. חשבתי לעצמי "וואוו שבע זה המון וככה הוא משחרר לי את זכות הבחירה הרגשתי כוכבת :)

אבל זו אינה  עבודה דרך "שופוני" ואין לי מה לנפנף בכמות, מדובר בריפוי שלי והייתי מוכרחה להתרכז בעיקר לא בתפל אך בכל זאת  כוכבת.. אתם יודעים איזה זריקת מרץ זה לאגו..גם שבע זה אחד המספרים האהובים עלי, מספר גבוה, מספר רוחני מיסטי מה גם שעל העור שלי ליד השורה של ה5 נקודות יבוא טוב שבע.. 6 במקביל ועוד אחד מתחת ל5 – שיהיה מאוזן, חשבתי על הכל! אבל באינטואיציה כבר  ידעתי :)

ידעתי שבתהליך הזה שאין קיצורי דרך.

אתמול קיבלתי עלי 6 נקודות חיסון.

זה היה הסאשן ה4 והאחרון לסיבוב כאשר בימים הקרובים מחכה לי סאשן עם הסבתא לקלואוג'ר.

כבר בנקודה השלישית הרגשתי את זה עולה ומרחיב לי את הראש מנפח לי את הצוואר והשפתיים הרגשתי איך מתכווצות לי העיניים במהירות והנשימה הופכת כבדה ומאומצת יותר ומיד אחרי הבכי.. איזה בכי מוזר זה.. לא זכור לי שחברתי ר' שעברה איתי את הטקס פעמיים קיבלה פרץ בכי.. הייתי פעם נוכחת בטקס של 6 אנשים שאף אחד מהם לא פרץ בבכי ואני לא מבינה מה הקטע.. הבכי מסאשן לסאשן נהיה פחות "סמיך" מרגיש לי תמיד כאילו אני בוכה על מישהו שמת, מיד אחרי הבכי שמתי לב לדופק המהיר.. פחדתי שאני הולכת לקבל שבץ מרוב מהירות ושמתי לב שכפות הידיים שלי קיבלו נימול חזזזק חיכיתי להקיא כדי שיעבור קצת או לפחות ללכת לשרותים להתרוקן שיעבור אבל זה היה חזק אתמול ונשאר הרבה יותר זמן.. פתאום הבנתי שכדאי שאלך להתרוקן.. אחרי 5-6 צעדים קיבלתי סחרחורת קשה וכמעט נפלתי, מזל שהייתי ליד המיטה אז יכולתי ליפול עליה.. אבל הייתי חייבת להתרוקן.. הראייה שלי התשתשה לחלוטין לא ראיתי כלום פרט לעננות אפרפרה כמעט התעלפתי גם בזמן ההתרוקנות.. אבל סירבתי להתעלף ונשמתי כדי "להסדיר נשימה".

הפעם לא היו בחילות בכלל, הייתה רק תחושת איבוד שליטה כאילו משהו השתלט על הגוף שלי ואיננו עוד בידיי ואני נלחמת עליו בכל הכוח להשאירו אצלי, אפילו נדמה לי שמלמלתי:אמא אמא.. יצאתי מספר פעמים מהשרותים אבל כל 2 צעדים הייתי בטוחה שאני מתעלפת אז לא הגעתי לסלון אפילו, פשוט נמרחתי על המיטה והייתי כל כך עייפה ומותשת כל פעם שהייתי בטוחה ש..הנה זה נגמר, הייתי צריכה לחזור להתרוקן ושוב הרגשת העילפון הזו שליוותה אותי בדרך ובחזרה.. באיזה שהוא שלב אמרתי באירוניה לשמאן זהו דייייי לא עוד קמבואים – נרפאתי! באחת הפעמים שנמרחתי במיטה הרגשתי את הראש שלי מתקרר ושיוצא לי רוח קרירה מהאוזניים – בפירוש אני יכולה לומר שיצא לי מהאוזניים – תרתי משמע!

עברתי כבר לא מעט טקסי קמבו ואני מוכרחה לציין שלמספר הנקודות יש השפעה שונה לחלוטין.

יום אחרי הטקס בשבוע שעבר שהיה מאד קשה מבחינת בחילות קרה לי דימום, דימום כמו מחזור רק שזה לא הגיוני כי בשבוע שלפני בדיוק סיימתי מחזור, הצבע של הדימום הזה היה אדום זרחני והוא היה מלווה בכאבים לא כואבים של הבטן התחתונה (אזור הרחם וזה)אני יודעת שכתבתי כאבים לא כואבים אבל זה משהו שרק אשה יכולה להבין. יש לי תחושה שהקמבו של שבוע שעבר ניקה ממני ציסטה ו2 מיומות שהתגלו אצלי באולטרסאונד לפני כמה חודשים..

אבל את זה אוכל לדעת רק בבדיקה חוזרת שכמובן אעשה בקרוב.

אחרי הקמבו נכנסתי להתקלח במים חמים כדי להעצים את תחושת הנקיון וכשיצאתי טרפתי 2 מנות של אורז עם ירקות בערך 20ד' אחרי כבר נחרתי..

הבוקר קמתי כמו אחרי ריצת מרתון, כל השרירים תפוסים לי ובכלל כל הגוף כואב.

*****************

2.3.2015 יום שני

3 ימים אחרי הסאשן עדיין כאב  מאד כאילו הפעם הסאשן עשה ריגרסיה :( את הקלואוג'ר עם הסבתא החלטתי לא לעשות, הבטן אומרת אומרת להשאר עם הקמבו, להיצמד אליו פעם בשבוע עד שלא אוכל יותר, כן! על אף הריגרסיה! ומדובר בכאבים מאד חזקים, למשל אתמול (כמעט שבוע אחרי) בלילה התעוררתי מתוך כאב חד בכתף שמאל ששיתק אותי ושהשבית אותי לחצי לילה, כבר שבוע ששתי הברכיים שלי כואבות מאד וחלשות וממש כואב לי להתרומם מהכסא גם מרפק יד ימיני כואב.. המחזור שלי מאחר שזה ממש לא מתאים לו הוא לימד את השווצרים דיוק מהו! ממש ריגרסיה!

לעומת זאת 3 ימים אחרי הסאשן עשיתי אולטרסאונד אצל הרופא נשים-אין ציסטה! ואחת המיומות דיממה לתוך עצמה כאילו מודיעה SOON אני מתכווצת (זהו דרכן של מיומות\שרירנים הן לא נעלמות הן מדממות לתוך עצמן וככה הולכות וקטנות..אבל זה קורה רק כאשר האישה הפסיקה לקבל מחזור בגיל שיש לי עוד ים זמן להגיע אליו). ושמתי גם לב שהדימום הזרחני נגמר לאלתר!

למזלי בכל הריגרסיה הזו כפות הרגליים שלי לא בגדו בי, כאילו הן אלו הראשונות שנירפאו והן ממשיכות בריפוי (ברוך השם ישתבח שמו תודה ואמן שזה אכן הכיוון עם דמעות של תקווה בעיניים: אמן אמן אמן)לפחות זה,

אני מניחה שזוהי אינה ריגרסיה אלא חלק מהטיפול.. החיסון עובד! ואם זה מה שיוצא ממני אז קדימה שיצא כי כניראה זה יוצא לעד!

צלצלתי לשאמן בכדי להתייעץ  איתו על פשר המצב ולהודיע גם שאני מוותרת על הסבתא, אמרתי לו מצידי עוד סאשן קמבו רק לא סבתא-היא לא "קוראת" לי…הצפרדע כן! רוצים לשמוע כמה היא קוראת לי…

מה הסבירות שזה יקרה:

לפני חודש באה לגור מעלי שכנה חדשה, ז' שמה!

כששוחחתי עם השאמן על הכאבים ועל זה שאני ממש שוקלת חיסון כקלואוג'ר ולא סבתא.. הוא אמר לי שצלצלה אליו איזו בחורה  והזמינה ממנו חיסון ונתנה את הכתובת שלי… חברים יקרים היא גרה מעל הראש שלי! היא לא הגיעה דרכי! אין לה מושג שאני מקבלת חיסון קמבו, אין לי שמץ איך היא הגיעה דווקא לשמאן הזה..

אבל אני יודעת דבר אחד בברור!

שכשהאדמה והשמיים ומה שבאמצע מכוונים את כל העולם בכזה דיוק עד לפתח הדלת שלי – אז נותר לי להוריד ראש בכניעה ולזרום! אני מודה לאל שהוא לא עוזב אותי לרגע ומדבר אלי בכל המובנים ואני מחדש ממשיכה לבחור בהמשך טיפול עם הצפרדע! היא ללא ספק דופקת לי בדלת :)

פתוווואאאאאח!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>